<h1>יראים סימן כ"ו</h1>
<h2>דף סז.</h2>
ואם קבעו ואח"כ (חלקו) [חקקו] אין תורת כלי עליו כדתנן [ב"ק ס"ז א' והוא מתוספתא] צנור (שחקקו) [שקבעו] ולבסוף (קבעו) [חקקו] אינו פוסל את המקוה, (קבעו) [חקקו] ולבסוף (חקקו) [קבעו] פוסל את המקוה ונעשה כמים שאובין ואין עליו תורת מקוה. ולהוציאו מתורת מעין פי' מתורת מים חיים אפילו אין לו בית קבול אם הוא דבר שמקבל טומאה כגון כלי מתכת שאין צריכין [קבלה] או כלי עץ הראוים לישיבה שמקבל טומאה בלא קבלה אם נמשך דרך עליו מוציאו מתורת מים חיים שלא לטהר אלא באשבורן כדין מקוה שדין הוצאה מתורת מים חיים בקבלת טומאה תלויה כדתנן במס' פרה [פ"ו משנה ד'] ומייתינן לה בזבחים פ"ב [כ"ה ב'] נתן ידו או רגלו כדי שיעברו המים (לחברו) [לחבית] פסולה, עלי קנים או עלי גפנים או עלי אגוזים כשרה זה הכלל דבר המקבל טומאה פוסל שאינו מקבל טומאה אינו פוסל. מנא הני מילי א"ר יוחנן משום ר' דוסאי בן אבא אמר קרא אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור קרי ביה יחיה טהור (חירתו) [חיותו] ע"י טהרה תהא, פי' על [ידי] דבר שאינו מקבל טומאה חיותו כשר. והיינו דתנן בעדיות [פ"ז מ"ד] העיד ר' צדוק על הזוחלין שקילחן בעלי אגוזים שהן כשירין ואין לי לתת חלוק בין חיות של מי חטאת ובין חיות של מעין דהא מקרא דכתיב מעין מביא, הלכך צריך להזהר שלא לטבול ולא להטביל (במעין) [במעיינות] המקלחים דרך סילונות של מתכת דרך זחילה כדין מעין אלא באשבורן [של] מ"ם סאה (אין) כדין מקוה שהסילון של מתכת מקבל טומאה אע"פ שאין בו בית קבול כדתנן [כלים פי"א מ"א] כלי מתכת פשוטיהן טמאין, וטעמא דכי כתיב שק דמיניה ממעטינן פשוטי כלי בכלי עץ וכלי עור כתוב בפ' שמיני דכתיב מכל כלי עץ או בגד או (אור) [עור] או שק. הלכך מוציא הסילון של מתכת את המעין מכל דיני מעין לזחילה (ולא כל) [ולכל] שהוא [ו]נותן לו דין מקוה לאשבורן ולמ"ם סאין.
<h2>דף פב.</h2>
תניא בב"ק במרובה [פ"ב א'] עשר תקנות תיקן עזרא וזו אחת מהן שתהא אשה חופפת וטובלת ומסקינן בתינוקת [ס"ח א'] והלכתא אשה חופפת ביום וטובלת בלילה והלכתא אשה לא תחוף אלא בלילה קשיא הלכתא אהלכתא לא קשיא הא דאפשר הא דלא אפשר. פי' אפשר לחוף ביום לפני ליל טבילתה חופפת ביום, אי אפשר לחוף ביום שלפני ליל טבילתה כגון שנזדמנה טבילתה במוצאי (יום טוב) [שבת] שאי אפשר לחוף בשבת וביום טוב, חופפת במוצאי שבת בלילה. ואם אירע (מוצאי יום טוב) [למו"ש יו"ט] שאי אפשר לחוף בו חופפת בערב שבת שהוא חול וטובלת למוצאי שבת ואמר רב חסדא כולהו אמרינן שכן לא אמרינן ורב יימר אמר שכן נמי אמרינן לבד האשה חופפת באחד בשבת וטובלת [בחמישי] בשבת שאפילו שכן נמי ליתא דאפשר דחייפא בלילה וטבלא בלילה ודרש מרימר הלכתא כוותיה דרב חסדא וכדמתרץ רב יימר פי' כוותיה דר"ח דלא אמרינן שכן וכדמתרץ ר' יימר דהיכא דאפשר למיחף בלילה ולמטביל בלילה אפילו כולהו נמי לא אמרינן. וחפיפה זו בראש ובכל מקום שיש (שעור) [שער] כדאמרינן במרובה [שם] שתהא אשה חופפת וטובלת דאורייתא היא (בלשון קושיא) דכתיב ורחץ את בשרו במים את הטפל לבשרו ומאי ניהו שערו וכו' אלמא בשערו קאמר. ועוד ראיה ממאי דאמרינן בתינוקת [ס"ו ב'] דרש מרימר משמיה דרבא אשה לא תחוף אלא בחמין ואפילו בחמי חמה, פי' [אסור לחוף] ומאי טעמא משום דמשרו מזייא, פי' מקשים את השיער ונעשה ביצין ביצין פי' כביצים של יוצר [באיזהו נשך ע"ב ע"ב מישרו] לשון שריר וקיים [ב"ב ק"ס ב'], ולשון לשרורי מנא [שבת ע"ד ב'], אלמא חפיפה בשיער הוא, ולפי שיש שיער בגוף לבד שיער הראש, הוזקקו נשים לחוף [כל גופן בחמין ומנהג] (ו)כשר וטוב הדבר והמעבירו ימתח על העמוד.
